"אנחנו מסונכרנים". על סינכרון וקוץ בו ביחסי הורה-ילד

טייסי מפגן אווירי חייבים להיות מסונכרנים כדי ליצור תנועות מושלמות בשמיים וכדי להימנע מתאונות. שחייני שחייה צורנית, להקות מחול, להקות ציפורים, תנועת רכבים בכביש, כל אלו חייבים להיות מסונכרנים כדי לעבוד. סינכרון הנו הכרחי גם ביחסים החברתיים שלנו. כאשר הורים, ראשי צוותים, ספקי שירות או כל גורם אחר מספקים הנחיות סותרות ולא מסונכרנות, נוצר בלבול, תסכול, חוסר בהירות ולחץ. מתי פוגש אותנו סינכרון ביחסי הורה-ילד והאם הוא תמיד טוב? על מנת להשיב על שאלות אלה, ראיינתי את סיליה סמית (Celia Smith) מקינגס קולג' (קיימברידג'), לונדון, שפרסמה לאחרונה מאמר המלמד כי דווקא הורים חרדתיים מסונכרנים יותר בתגובות הפיזיולוגיות שלהם עם ילדיהם בהשוואה להורים שאינם חרדתיים.





סיליה, האם תוכלי להגדיר מהו סינכרון בין הורה וילד ומהם האספקטים החיוביים שנמצאו לסינכרון במחקרים קודמים?

סינכרון בין הורה וילד הוא נושא חם מאוד במחקר על התפתחות בריאה של ילדים בשנות חייהם הראשונות. פרופ' רות פלדמן מהמרכז הבינתחומי בהרצליה מגדירה היטב מהו סינכרון; היא מתייחסת לסינכרון כהתנהגויות מתואמות ומתוזמנות בין פרטנרים ליחסים כלשהם. סינכרון יכול להיות כזה המתרחש בו-זמנית (concurrent, כאשר X גבוה בקרב אדם אחד, אותו X גבוה גם בקרב אדם אחר) או עוקב (sequential, שינוי ב-X בקרב אדם אחד, גורר שינוי ב-X בקרב אדם אחר). אני לרוב חושבת על תהליכים אלו במושגים ביולוגיים. לדוגמה, כאשר קצב פעימות הלב שלי הוא גבוה, האם קצב פעימות הלב של התינוק שלי גבוה גם כן? או, האם עלייה בקצב פעימות הלב שלי מנבא שהתינוק שלי עומד לחוות עלייה בקצב פעימות הלב שלו?

סינכרון גבוה יותר בין הורה וילד נחשב לרוב כמנבא התפתחות קוגניטיבית טובה יותר של הילד, תפקוד טוב יותר בבית הספר ואף אמפתיה בקרב ילדים. אחת הסיבות שאני מתעניינת בסינכרון בין הורה וילד הוא משום שהוא יכול לעזור לנו להבין איך ילדים לומדים לווסת את הלחץ והרגשות שלהם בשלבים הראשונים לחייהם.


במחקר שלכם בחנתם סינכרון בין הורה וילד במשך היום תוך שימוש בשיטת מחקר חדשנית. האם תוכלי להסביר כיצד עשיתם זאת?

בוודאי! אנחנו מאוד מתרגשים מהשימוש בשיטה החדשה שפיתחנו וביתרונות שלה על פני שיטות בחינת הסינכרון המסורתיות. באופן מסורתי, מחקרים שבחנו יחסי הורה-ילד בוצעו במעבדה וכללו אינטראקציה מצולמת קצרה שפוענחה לאחר מכן על-ידי החוקרים. במסגרת אינטראקציה זו ניתן ציון כללי למידת הסינכרון בין ההורה והילד ובשלב הבא בחנו אילו מאפיינים של ההורה, של הילד ושל היחסים ביניהם קשורים לציון זה של סינכרון. עם זאת, הגישה הזו לא ממש מייצגת את החיים בעולם האמיתי, אלא אינטראקציה "אידיאלית" לצורכי המחקר.

בעולם האמיתי, אנחנו לא נבחנים על-ידי חוקרים כאשר אנחנו באינטראקציה עם הילדים שלנו ומכאן שאנחנו צפויים להתנהג באופן הרבה יותר טבעי בהשוואה להתנהגות שלנו במעבדה. בפרויקט המחקר שלנו, פיתחנו מכשירי ניטור זעירים המשתלבים בלבוש של ההורים והתינוקות ומכאן שלא משפיעים על ההתנהגות והתנועה של ההורים או הילדים. באופן ספציפי, מכשירי הניטור כללו מכשיר אק"ג הרושם את הפעילות החשמלית של הלב, מיקרופון, GPS לאיתור מדויק של מיקום ותנועה במרחב, מצלמה, מכשור למדידת תנועתיות וטמפרטורת העור. ההורים והתינוקות לבשו את המכשור הזה במהלך יממה מבלי שצוות המחקר היה נוכח וכך יש לנו רישום של הפעילות במהלך יממה מלאה בסביבה הטבעית של ההורים והילדים.


אתם מצאתם שהורים חרדתיים מפגינים סינכרון רב יותר עם ילדיהם, אשר על פניו נשמע חיובי. עם זאת, אתם מצאתם כי להיות תמיד מסונכרנים זה לא בהכרח טוב. האם תוכלי להסביר את הממצא הזה?

חלק מהחוקרים ההתפתחותיים מאמינים שככל שיתקיים סינכרון רב יותר בינך ובין הילד שלך, כך איכות היחסים בינכם תהיה גבוהה יותר, וכך גם היכולות שהילד יפגין במגוון תחומים תהיינה גבוהות יותר. השערה זו מכונה השערה ליניארית (עקבית) הרואה בסינכרון כרכיב שיש לקיים אותו באופן רב ככל שניתן. עם זאת, חוקרים אחרים מאמינים כי ערכי קיצון בסינכרון (לא להיות מסונכרון, או להיות מסונכרן במידה גבוהה מאוד) דווקא מצביעים על סביבת התפתחות בעלת השלכות שליליות וכי דווקא מידה בינונית של סינכרון הנה אידיאלית.





המחקר שלי תומך בתיאוריה השנייה. הסיבה לכך היא כי מצאתי ש-(1) הורים חרדתיים היו משמעותית יותר מסונכרנים עם ילדיהם בהשוואה להורים שאינם חרדתיים, ו-(2) כי הורים חרדתיים היו מאוד תגובתיים ללחץ שהילד שלהם הפגין, אפילו שמידת לחץ זו לא היה גבוהה. בכך הורים חרדתיים לא נתנו הזדמנות לילדיהם ללמוד לווסת את הלחץ שלהם בעצמם שכן הם היו תמיד נוכחים ותגובתיים ובכך הילדים שלהם הפגינו חוסר יכולת להתמודדות או ויסות רגשות בעצמם. הורים לא חרדתיים, לעומת זאת, היו רגישים לילדיהם בעיקר ברגעים בהם הלחץ היה גבוה במיוחד, אך לא שהלחץ היה ברמה בינונית או נמוכה ובכך איפשרו להם ללמוד לווסת את הלחץ בעצמם ולרכוש יכולות גבוהות יותר לויסות עצמי.


מהו המסר שלהם להורים לעתיד או הורים בהווה בהתחשב בממצאים שלכם ובהתחשב בכך שהשאיפה של ההורים היא להיות ההורים הכי טובים שניתן?

אתחיל ואומר שהמחקר שלנו נמצא בשלבים המוקדמים שלו ומכאן המסר שלי צריך להילקח כחלק ממארג מסרים כלליים העולים מתוך המחקר הרב על התפתחות ילדים בשנים הראשונות לחיים. המסר שלי להורים לעתיד והורים בהווה הנו המסר הבא: תוודאו שיש לכם כהורים מקורות תמיכה על מנת להתמודד עם החרדות שלכם, ולהיות ערים לכך שהחרדה שלכם כהורים הנה בעלת השפעה על האנשים סביבכם ובייחוד על ילדיכם. שימו לב אם יש לכם נטייה להיות יותר מדי בשליטה או להיות יותר מדי מעוררים מהמצוקות, גם הקלות ביותר, ביחסים שלכם עם ילדיכם משום שאלו הם סממנים של חרדתיות. במידה ויש לכם מכשור בבית למדידת קצב לב כגון שעון חכם, המכשור יכול לספק לכם פידבק לכך שרמות החרדה והלחץ שלכם גבוהות וכך ניתן ללמוד להשקיט רמות אלו כגון באמצעות תרגילי נשימה. מסר זה מתכתב עם האמירה של רופא הילדים והפסיכואנליטיקאי, דונלד ויניקוט, על כך שהורים נדרשים להיות טובים דיים. חשיפה לתסכולים בסביבה תומכת מהווה דווקא משאב להתפתחות שכן היא מאפשרת לילדים לפתח וללמוד יכולות שידרשו אליהם בחייהם הבוגרים.